בפסק דין שניתן בשנת 2020 בעתירה שהגשתי (עת"מ 53144-02-20 סופר נ עיריית אשקלון) לבקשתו של חבר מועצה מאשקלון קבל בית המשפט המחוזי בבאר שבע את העתירה ברובה והורה כי על העירייה לספק לחבר מועצה את המידע שביקש.
נקבע כי במסגרת החוק זכותו של חבר המועצה לעיין הן בהסכמים שנחתמו עם ספקים של העירייה, הן העתקי החשבוניות ואף בבדיקת התאמתם להוראות החוזים שבמסגרתם שולמו ולפיכך רשאי לקבל את פירוט העבודה שנעשתה לגבי כל חשבונית.
כמו כן הורה בית המשפט כי על החברה הכלכלית למסור מידע בנוגע להתקשרויות עם ספקים והתשלומים ששולמו להם – ככל שמדובר בהתקשרויות שנעשות במסגרת היותה של החברה הכלכלית זרועה הארוכה של הרשות המקומית, ובקשר לאירועי תרבות הנעשים עבור תושבי העיר.
בנוסף, חייב בית המשפט את העירייה למסור לעותר את המסמכים הקשורים לאישור מינויה של היועצת המשפטית לעירייה, אף שנעשו לפני 5 שנים, ובמחיקת פרטים אישיים שאינם כוללים כמובן את הפרטים הנוגעים לעמידתה בתנאי הסף למשרה, וכן להעביר לחבר המועצה את המסמכים שהועברו למשרד הפנים לצורך אישור מינויה.
אז מילה טובה לשופט גד גדעון שעשה עבודה יפה ומקיפה ולמד את החומר לעומק.
ובכל זאת יש לי תחושת חמיצות, שאולי אתם כיועצים משפטיים של הרשויות לא שותפים לה.
ראשית – החיוב בהוצאות שהוטל על העירייה ביחס לטורח של חבר מועצה בהגשת העתירה הוא נמוך. כידוע לחבר מועצה אין זכאות לקבל מימון פיעלות הציבורית. העתירה וכל העבודה להכנת העתירה נעשתה הכל על חשבונו הפרטי של חבר המועצה, והסכום שנפסק אינו משקף את העלויות וההוצאות הרבות שהיו לו.
כך שלמרות שהניתוח הצליח- לא בטוחה שיהיו עוד חברי מועצה שיסכימו להשקיע את הזמן האנרגיה והכסף כדי לקבל את החומרים שמגיע להם לעיין בהם כדי שיוכלו לעשות עבודתם נאמנה.
שנית, למרות שמשרד הפנים סרב לסייע לחבר המועצה לקבל את המסמכים שבית המשפט פסק שמגיע לו לעיין בהם – אף שהיה מעורב בהליך, בית המשפט לא רק שלא חייב את המדינה בהוצאות אלא פסק לה הוצאות יחסית גבוהות.
לא ברור למה. הרי החוק הוא שהטיל על משרד הפנים את החובה לאכוף על הרשות את זכות העיון של חבר מועצה. אז למה להעניש את חבר המועצה בכך שדרש ממשרד הפנים מעורבות פעילה כדי לקבל את המגיע לו???
לא ברור, והנה עוד סיבה למה פסק הדין לא עתיד לסייע לחברי מועצה במאבקם הצודק לקבל מסמכים.
שלישית – בית המשפט חייב את הרשות למסור את המסמכים בעוד 45 יום !!!! לא כולל ימי סגר. נזכור שעל פי סעיף 140א לחוק- החובה על הרשות למסור המסמכים תוך 3 ימים. בשים לב לכך שכבר שנה חבר המועצה מבקש את המסמכים ונענה בלך ושוב, ובטרטור בלתי פוסק מצד הרשות ומצד הממונה על המחוז, הרי שזה עוד טריז בגלגלי מימוש הזכות.
ובכל זאת זה בהחלט פסק דין שמנתח יפה את סוגיית זכות העיון והיקפה, ומן הסתם יהווה השראה גם במקרים הבאים, ככל ששוב יועמדו למבחן.